הספר שלי
פתחתי את הבלוג הזה כדי לתעד את יומן המסע של הספר שלי. אולי גם שיהיה מין יומן התפתחות שלי בדרך להשתחרר מכל ההתניות, ולגלות אני חדשה.
ההתחלה הייתה ההסכמה להיחשף, להוציא את הספר ולהכריז עליו ברבים. עכשיו ישנה הציפייה והרצון שמשהו יקרה.
כשהתעוררתי הבוקר, חשבתי שבעצם אין לי על מה לכתוב כי שום דבר לא קורה ! אז מה, אני אכתוב בלוג על זה ששום דבר לא קורה? איזה "לוזרית" אני!
מאיפה זה בא? הפחד הזה להיות "לוזר", זה לא פחד מההפסד או מהכישלון עצמו, שהרי כבר נאמר שהדרך להצלחה רצופה כישלונות, ובכל מקרה אפשר להיכנס עכשיו להתפלספות נוספת כדי להגיד, שכישלון הוא רק נקודה קטנה על רצף זמן החיים ואי אפשר להעריך נקודה כלשהי על ציר הזמן השלם, מבלי לראות את כל הרצף, את ההשפעה של הכישלון קדימה או את רצף הנסיבות הכולל של קו החיים.
במילים אחרות "כישלון" במקרים מסוימים יכול להיות נקודת שיא עבור האדם, נקודת מפנה או התפתחות.
אבל כשאמרתי לעצמי "לוזרית", זה היה בעצם הפחד ממה שיחשבו עליי. שאם אכתוב בלוג שבו אלווה את מסע הספר, ולא יהיה לי על מה לכתוב, כי שום דבר לא יקרה עם הספר, זה יעיד עליי שאני "לוזרית".
חבר, שהשפיע עליי רבות בתקופה מסוימת, נהג לתייג. מאוד הערכתי את היכולת שלו לסכם מצבים במשפט, לתייג אנשים במילה. זה היה ההפך מדרכי לנתח, לתאר, להכביר מילים.
פעם כשהזכרתי באזניו מכר משותף, הוא הפטיר "לוזר" ועבר לנושא אחר.
אני מודה שאחר כך נעשה לי חשוב שלא להיחשב בעיניו "לוזרית", ציפיתי וקיוויתי לאישור שלו. הוא הפך להיות מסמן ההצלחה או הכישלון שלי.
לא יודעת מה קורה אתו, אני מקווה בשבילו שהוא מרגיש "מנצח". עבור עצמי אני מקווה להיפטר מהצורך להיות מתויגת, כך או אחרת, אני מקווה לעשות כל דבר רק בגלל שזה מה שאני רוצה, מתוך סקרנות, מתוך קבלה של כל האפשרויות, כדי לחוות את ההתרחשות ואת השינוי בדרך. כדי להיות.
פתחתי את הבלוג הזה כדי לתעד את יומן המסע של הספר שלי. אולי גם שיהיה מין יומן התפתחות שלי בדרך להשתחרר מכל ההתניות, ולגלות אני חדשה.
ההתחלה הייתה ההסכמה להיחשף, להוציא את הספר ולהכריז עליו ברבים. עכשיו ישנה הציפייה והרצון שמשהו יקרה.
כשהתעוררתי הבוקר, חשבתי שבעצם אין לי על מה לכתוב כי שום דבר לא קורה ! אז מה, אני אכתוב בלוג על זה ששום דבר לא קורה? איזה "לוזרית" אני!
מאיפה זה בא? הפחד הזה להיות "לוזר", זה לא פחד מההפסד או מהכישלון עצמו, שהרי כבר נאמר שהדרך להצלחה רצופה כישלונות, ובכל מקרה אפשר להיכנס עכשיו להתפלספות נוספת כדי להגיד, שכישלון הוא רק נקודה קטנה על רצף זמן החיים ואי אפשר להעריך נקודה כלשהי על ציר הזמן השלם, מבלי לראות את כל הרצף, את ההשפעה של הכישלון קדימה או את רצף הנסיבות הכולל של קו החיים.
במילים אחרות "כישלון" במקרים מסוימים יכול להיות נקודת שיא עבור האדם, נקודת מפנה או התפתחות.
אבל כשאמרתי לעצמי "לוזרית", זה היה בעצם הפחד ממה שיחשבו עליי. שאם אכתוב בלוג שבו אלווה את מסע הספר, ולא יהיה לי על מה לכתוב, כי שום דבר לא יקרה עם הספר, זה יעיד עליי שאני "לוזרית".
חבר, שהשפיע עליי רבות בתקופה מסוימת, נהג לתייג. מאוד הערכתי את היכולת שלו לסכם מצבים במשפט, לתייג אנשים במילה. זה היה ההפך מדרכי לנתח, לתאר, להכביר מילים.
פעם כשהזכרתי באזניו מכר משותף, הוא הפטיר "לוזר" ועבר לנושא אחר.
אני מודה שאחר כך נעשה לי חשוב שלא להיחשב בעיניו "לוזרית", ציפיתי וקיוויתי לאישור שלו. הוא הפך להיות מסמן ההצלחה או הכישלון שלי.
לא יודעת מה קורה אתו, אני מקווה בשבילו שהוא מרגיש "מנצח". עבור עצמי אני מקווה להיפטר מהצורך להיות מתויגת, כך או אחרת, אני מקווה לעשות כל דבר רק בגלל שזה מה שאני רוצה, מתוך סקרנות, מתוך קבלה של כל האפשרויות, כדי לחוות את ההתרחשות ואת השינוי בדרך. כדי להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה