כתבו עליי בעיתון (:

יש אנשים המכירים את הדרך, מסמנים מטרה להגיע אליה, גם אם יקח להם שנים.
יש המשרטטים מפות ויוצאים למסע מצוידים.
נעזרים במורי דרך מנוסים... 

הדרך שלי מתגלה לי מעצמה, ואני עוד לא לגמרי יודעת מה המתאר שלה, את מי אפגוש לאורכה.
לפעמים היא מתרחבת ואני מגלה בי עוד דרכים.
לפעמים אני מאבדת בי חלקים
ואז פוגשת אנשים חדשים...

אני על אם הדרך, פוסעת לאטי, בצעדים קטנים
לא מרעישה, לא מתעקשת... 
כך בזהירות בנתיבים לא מוכרים.
יש אני פוגשת מישהו, והוא מאיר לי לפתע את צעדיי הבאים.

אז כתבו עליי בעיתון. המקומי  (:

מישהו האיר לי פתאום דרך, שאולי אשאר בה רק לכמה ימים... 

ואולי, אם ארשה לעצמי לחלום לרגע, אז כמו שאמר פעם אמן השירים : 

                                                First we take Karmiel, Then we take ???

 כתבה עליי בצפון1-כרמיאל - 21.8.2015

צבעי האהבה של אורה אילן

ספרה של שרה סלמה אמנם נקרא "אהבה בשחור לבן" אך הספר עטוף בצבעים לרוב. צבעי

הערים  השונות בישראל, צבעי הארצות השונות. צבעי ראשית התארגנותינו לעם, כמעט

כבימי משה, ועד האספינו, ועדיין.

מן השכונה הראשונה, דרכה הכירו העולים את הארץ ,עד לעיר הגדולה. תהליך זה מתמזג 

עם תהליך התערותה של המספרת בישראל, עד יכולתה למצות את כשרונה באהבה

בצבעים.

אנו יכולים לראות דרך עיניי הספר את שינוייה של הארץ מכל הבחינות. כן, וגם כיצד עברנו

מטלוויזיה  בשחור ולבן לטלוויזיה צבעונית.

עקבתי אחרי שרה מצעדיה הראשונים. ההתעקשות, ההתקדמות, הובילו אותה קדימה ; דף

אחרי דף, סיפור רדף סיפור והדפים והסיפורים הפכו לספר.

יש משהו הורי בתחושה שהיית שותף בתהליך ההיווצרות.  וגאווה .ואפילו אושר.

יופייה החיצוני והפנימי התמזגו להרמוניה ויצרו סימפוניית חיים סוערת. התפתחותה

הרוחנית עוטפת את כל היותה ומובילה אותה למעלה. קשה לי לשכוח את המפגש הראשון

עימה, כאשר נכנסה לחדר והאירה את כולנו בנהרת זהב.

אורה זה מוסיף ומלווה אותה לאורך כל הדרך.

                                                                                                      אורה אילן